החובה למסור תלוש משכורת והפרטים שיש לכלול בו
פנקס שכר ותלוש שכר
• פנקס שכר = פנקס בדבר שכר העבודה המגיע לעובדים ופרטי השכר ששולם להם.
• תלוש שכר = רישום נתונים מתוך פנקס השכר, המפרט את פרטי השכר ששולם לעובד.
פרטי השכר בפנקס השכר ובתלוש השכר יכללו את הפרטים המנויים בתוספת לחוק כמפורט להלן.
פרטי השכר ששולם לעובד
1. פרטים לגבי העובד והמעביד –
(1) שם משפחה ושם פרטי של העובד ומספר הזיהוי שלו;
(2) שם המעביד, מספר הזיהוי שלו או מספר התאגיד, ומען מקום העבודה או עסקו של המעביד.
2. (1) תאריך תחילת ההעסקה.
(2) ותק מצטבר אצל המעביד או במקום העבודה, לפי הגבוה.
3. לגבי עובד במשכורת – היקף המשרה; לגבי עובד בשכר – הבסיס שלפיו משולם השכר; לגבי עובד ששכר עבודתו נקבע לפי דירוג, מכוח הסכם קיבוצי או לפיו – גם דירוג העובד ודרגתו.
4. תקופת התשלום –
(1) התקופה הקלנדרית שבעדה שולם השכר;
(2) מספר ימי העבודה ושעות העבודה במקום העבודה בתקופה שבעדה שולם השכר;
(3) מספר ימי העבודה שבהם עבד העובד בפועל בתקופה שבעדה שולם השכר;
(4) מספר שעות העבודה בפועל של העובד בתקופה שבעדה שולם השכר; אם העובד נמנה עם עובדים כאמור בסעיף 30(א)(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי”א-1951 (עובדים שתנאי עבודתם ונסיבותיה אינם מאפשרים למעביד כל פיקוח על שעות העבודה והמנוחה שלהם) יש לציין זאת במפורש;
(5) מספר ימי החופשה שניתנו בתקופת התשלום ויתרת ימי החופשה;
(6) מספר ימי המחלה שנוצלו בתקופת התשלום ויתרת תקופת המחלה הצבורה; אם העובד מבוטח על ידי מעבידו בביטוח דמי מחלה לפי סעיף 8 לחוק דמי מחלה, התשל”ו-1976, אין חובה לציין את יתרת תקופת המחלה הצבורה.
5. השכר ששולם לעובד –
(1) ערך השכר המשולם לעובד בעד שעת עבודה רגילה;
(2) השכר הרגיל;
(3) תשלומים אחרים, נוסף על השכר הרגיל, לרבות גמול שעות נוספות ומנוחה שבועית, פריון עבודה, דמי הבראה, דמי חופשה ודמי מחלה, וכיוצא באלה; יש לפרט לגבי תשלומים כאמור בפסקה זו את סוג התשלום, את מספר היחידות שעבורן שולם – אם הוא משולם לפי יחידות, ואת סכום התשלום;
(4) סך כל השכר והתשלומים האחרים החייבים במס הכנסה, וכן הסכום המצטבר שלהם בשנת המס;
(5) סך כל השכר והתשלומים האחרים החייבים בדמי ביטוח לאומי, וכן הסכום המצטבר שלהם בשנת המס;
(6) סך כל השכר והתשלומים האחרים המובאים בחשבון לעניין זכויות פנסיוניות או זכויות סוציאליות אחרות, שיפורט לפי סוג הזכויות שלגביהן הוא מובא בחשבון;
שולם תשלום מהתשלומים המפורטים בפרט זה בעד תקופה שאינה התקופה הקלנדרית שבעדה שולם השכר, יש לציין לגבי אותו תשלום את התקופה שבעדה שולם.
6. הניכויים –
(1) ניכוי מס הכנסה;
(2) ניכוי דמי ביטוח לאומי;
(3) ניכוי דמי ביטוח בריאות;
(4) ניכוי לקופת גמל, שיפורט לפי הקופה שאליה הניכוי מיועד וסכומו;
(5) כל ניכוי אחר, שיפורט לפי סוג הניכוי וסכומו;
(6) סך כל הניכויים.
7. תשלומי המעביד עבור תנאים סוציאליים לעובד, שאינם משולמים ישירות לעובד ואינם מנוכים משכר העובד, לרבות הפרשות המעביד לקופת גמל.
8. פרטי הפירעון –
(1) הסכום הכולל (ברוטו) המגיע לעובד במועד התשלום;
(2) הסכום בפועל (נטו) לתשלום;
(3) דרך תשלום השכר; לעניין שכר המשולם שלא במישרין, בהתאם להוראות סעיף 6 לחוק, יש לציין את הגורם שבאמצעותו משולם השכר, ואם התשלום נעשה באמצעות חשבון בנק, לרבות חברת הדואר – מספר החשבון ופרטי הבנק.
9. שכר מינימום לחודש ושכר מינימום לשעה, לפי חוק שכר מינימום, התשמ”ז-1987, המעודכנים לתקופת התשלום; ואולם, לגבי עובד שטרם מלאו לו 18 שנים יש לציין בתלוש השכר את שכר המינימום כאמור שנקבע לפי סעיף 16 לחוק האמור, בהתאם לגילו של העובד. • הרישום בפנקס השכר ומסירת תלוש השכר לעובד ייעשו לא יאוחר מהיום הקובע (כהגדרתו בחוק הגנת השכר).
• הוראות אלה לא יחולו על יחיד לגבי עובד שהוא מעסיק שלא במסגרת עסקו או משלח ידו, אלא אם שר התעשייה המסחר והתעסוקה יקבע אחרת לגבי סוגי מעבידים או עובדים כאמור ובתנאים ובדרך שיקבע.
עונשין
1. מעביד שלא מוסר לעובדו תלוש שכר עד למועד הקובע כהגדרתו בחוק הגנת השכר, כמפורט לעיל (עבירה של אחריות קפידה), דינו – מחצית הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל”ז- 1977 (26,100 ₪ נכון ליוני 2008) ובנסיבות מחמירות – כפל הקנס.
2. מעביד שמוסר לעובדו תלוש שכר שלא נכללים בו פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, כמפורט לעיל, דינו – מחצית הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל”ז-1977 (ובנסיבות מחמירות – כפל הקנס).
3. מעביד שניכה סכומים משכרו של עובד בניגוד לסעיף 25 המפורט לעיל, דינו – מחצית מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין (67,300 ₪ נכון ליוני 2008) ובנסיבות מחמירות – כפל הקנס.
4. מעביד שניכה סכומים משכרו של עובד ולא העבירם למי שלו יועדו הסכומים, דינו – מאסר שנתיים או קנס פי 5 מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין (ואם בנסיבות מחמירות – מאסר 30 חודשים או קנס פי 6 מהקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין). תחולת סעיף קטן זה מיום 6.7.2008. הקנס הקבוע בסעיף 61(א)(4) הינו בגובה 202,000 ₪, נכון ליוני 2008.נסיבות מחמירות = כל אחת מאלה:
(1) המעשה נעשה בכוונה להשיג טובת הנאה לנאשם או לאחר, או להימנע מתשלום המגיע לעובד או עבורו;
(2) המעביד מואשם בכתב האישום בשישה אישומים לפחות בשל ביצוע עבירות לפי חוק זה, בתוך תקופה שאינה עולה על 12 חודשים, ובלבד ששישה אישומים הם בשל עבירות שנעברו כלפי שני עובדים, שלושה אישומים כלפי כל אחד מהם; במניין האישומים לפי סעיף זה, יראו אישום בעבירה כלפי יותר מעובד אחד כאישום בעבירה כלפי כל אחד מהעובדים.
אחריות נושא מישרה בתאגיד
נושא מישרה = מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או בעל תפקיד אחר האחראי מטעם התאגיד על התחום שבו בוצעה העבירה. נושא מישרה בתאגיד חייב לפקח ולעשות כל שניתן למניעת העבירות שבצידן עונשים המפורטות לעיל בידי התאגיד או בידי עובד מעובדיו. המפר הוראה זו דינו – מחצית הקנס הקבוע לאותה עבירה. נעברה עבירה מהמפורטות לעיל בידי תאגיד או בידי עובד מעובדיו, חזקה היא כי נושא משרה בתאגיד הפר את חובתו האמורה לעיל, אלא אם כן הוכיח שעשה כל שניתן כדי למנוע את העבירה.
*המאמר באדיבות עו”ד הילה פורת – מומחית בדיני עבודה, מחברת הספר “דיני עבודה המדריך המלא“, ומנהלת אתר עולם העבודה – הפורטל למעסיקים http://www.hilaporat.co.il/