השעות בהן עובד עומד לרשות המעביד הן שעות עבודה, אף אם המעביד לא מספק לעובד עבודה בחלק מהן

ע”ע 1054/04 אבו רמוז פדל נ’ ברקת חברה לבניין בע”מ, ניתן ביום 29/5/2005.

עובדות

המערער עבד אצל המשיבה, חברה לניקיון, החל מחודש דצמבר 1994. בחודשים פברואר 1995 עד לחודש מאי 1995, חלה הפסקה בעבודתו ומחודש יוני 1995 ועד לחודש פברואר 2000, עבד ברציפות. תפקידו הראשוני של המערער היה לשמש כנהג לפועלים שהגיעו מן השטחים ולצורך כך אסף אותם מן המחסום בין 5:30 ל-6:00 על מנת שיתייצבו באתר הבניה בשעה 7:00, ובסיום יום העבודה נהג להחזירם למחסום בסביבות השעה 17:00 – 17:30.

לאחר שעזב המערער את עבודתו, הגיש תביעה כספית לבית הדין האזורי, בה טען, בין היתר, כי בין לבין שעות האיסוף את הפועלים, עמד לרשות המשיבה ואף ביצע פעולות של שיווק, קניות, הפקדות בבנקים, פגישות עם אנשי מקצוע וכד’.

בית הדין האזורי דחה, בין היתר, את תביעתו של המערער לגמול שעות נוספות. מכאן הערעור.

בית הדין הארצי לעבודה פסק

שעת תחילת עבודתו של המערער ושעת סיומה יצרו מסגרת של 12 שעות עבודה, מסגרת החורגת משעות העבודה המקובלות על פי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי”א–1951 (להלן – חוק שעות עבודה ומנוחה).
מסגרת שעות עבודתו של המערער היא המחייבת והקובעת את זכויותיו לפי חוק שעות עבודה ומנוחה. גם אם המשיבה לא סיפקה למערער באותן השעות עבודה מלאה, אלא רק לפי צרכיה, אין בכך כדי לגרוע מזכויותיו של העובד שעמד לרשותה והיה מוכן למלא כל מטלה. אין בעובדה שלמשיבה לא היתה עבודה במידה שתעסיק את המערער באותן השעות והוא יכול היה לשהות באתר ולנוח, כדי לקבוע ששעות אלה אינן בבחינת שעות העבודה.
משהוכיח המערער כי מתכונת עבודתו הקבועה היתה בת 12 שעות, אין הוא נדרש להוכיח שעה שעה, ועל המשיבה לשלם לו עבור אותן ארבע שעות נוספות מדי יום ביומו.

הערעור התקבל. המשיבה חויבה לשלם למערער הוצאות בסך של 5,000 ₪ בצירוף מע”מ כחוק.

*המאמר באדיבות עו”ד הילה פורת – מומחית בדיני עבודה, מחברת הספר “דיני עבודה המדריך המלא“, ומנהלת אתר עולם העבודה – הפורטל למעסיקים

אנא הזינו את פרטיכם ונשוב אליכם במהרה!​​​​​​​​​​​​​​



    TIMEWATCH