לא ניתן משקל לדוחות נוכחות ידניים של עובד, שלא היו מפורטים וחתומים כנדרש בחוק, והמעסיק נאלץ לשלם לעובד שעות נוספות שנתבעו על ידו

בפסק דין שניתן ביום 28/4/2024 בסע”ש (ת”א) 55055-04-19, בבית הדין האזורי לעבודה נפסק, בין היתר, כי לדו”חות נוכחות ידניים של עובד (רישומי שעות עבודה שלא נרשמו באמצעים מכניים, דיגיטליים או אלקטרוניים) אין משקל ראייתי אם לא מפורטות בהם שעות תחילה ושעות סיום העבודה מידי יום (אלא רק סך שעות העבודה ליום), והם אינם נושאים חתימות של העובד ושל האחראי שהמעסיק מינה לשם כך. לפיכך, חוייב המעסיק, בין היתר, בתשלום תמורה עבור שעות נוספות, שהעובד טען שעבד אותן.

מאת : עו”ד הילה פורת

1. העובד (להלן: “התובע” או “העובד”) הועסק ע”י המעסיקה (להלן: “הנתבעת” או “המעסיקה”) בתחילה כפקיד במחסן של הנתבעת, ולאחר מכן בחנות בשוק הסיטונאי בצריפין כקופאי בעבודת לילה.
2. התובע הגיש תביעה לזכויות שונות, אך בסופו של דבר היה על בית הדין להכריע רק בסעדים שנתבעו בכתב התביעה המתוקן : גמול עבודה בשעות נוספות ופיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד על תנאי העסקה.
א. הודעה על תנאי עבודה
3. לטענת התובע, הנתבעת מעולם לא מסרה לו הודעה על תנאי עבודה וזאת בניגוד לחוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס”ב- 2002 (להלן- חוק הודעה לעובד); טפסי ההודעה שצורפו לתצהירי הנתבעת לא נמסרו לתובע מעולם לפני ההליך המשפטי. ממילא שהמסמכים נראים כאילו נכתבו כלאחר יד, ללא חתימת המעסיק, ללא חתימת העובד, ללא מועד עריכתם והם חסרים סעיפים הנדרשים על פי חוק הודעה לעובד בכל הנוגע למסגרת שעות העבודה ולתשלום השעות הנוספות הגלובליות.
4. לטענת הנתבעת, ככלל היא דואגת למסור לעובדיה טופסי הודעה על תנאי עבודה, במסגרתם היא רושמת תנאי עבודה רלוונטיים כפי שסוכמו מול העובד, וכך נהגה עם התובע; התובע הבין וידע את תנאי העסקתו, והוא נוהג בחוסר תום לב עת הוא מסתיר מבית הדין את המסמכים אשר נמסרו לו על ידה.
5. בית הדין הארצי לעבודה פסק כי אמנם אין חובה מכוח חוק הודעה לעובד להחתים עובד על טופס ההודעה, אך בשעה שהתובע טוען לאי קבלתו, נטל הבאת הראיה עובר לכתפי המעסיק. המעסיק יוכל לעמוד בנטל זה באמצעות הגשת טופס ההודעה לעובד באמצעות עד מגיש – עורך המסמך או אדם שהיה עד לעריכתו.
6. בהתחשב בחומר הראיות, בית הדין הגיע למסקנה כי הנתבעת לא מסרה לתובע ביודעין טופס הודעה לעובד ביחס לכל תקופת העסקה וזאת, בין היתר, בשים לב לאבחנות המהותיות בשעות עבודתו ובשכרו. ולפיכך, חייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך 3,500 ש”ח.

ב. גמול עבור עבודה בשעות נוספות בתקופת עבודתו השנייה של התובע
7. בתקופת העבודה השנייה, שהחלה בחודש פברואר 2015, עלה שכרו החודשי של התובע ונוסף עליו רכיב תשלום בגין “שעות נוספות 125%” . מכיוון שרכיב השעות הנוספות הינו בסכום קבוע, הוא יכונה להלן “הגמול הגלובלי”.
8. לטענת התובע, עבודתו הרגילה בתקופה השנייה, כפי שסוכם בינו לבין הנתבעת, הייתה בהתאם לשעות העבודה בשוק הסיטונאי, אולם בפועל הוא עבד מעבר לה: בהמשך לעבודת הלילה שנמשכה עשר שעות, עבד התובע, לטענתו, בממוצע כשלוש שעות בכל יום.
9. לטענת הנתבעת, כפי שניתן להיווכח מתלושי השכר, הגמול הגלובלי כיסה את סך זכאותו של התובע לגמול שעות נוספות על פי דין. הנתבעת הכחישה את טענת התובע כי עבד מעבר למסגרת השעות שסוכמה עמו. ולפיכך, לטענתה, יש לדחות כל טענותיו של התובע לתשלום “גמול שעות נוספות”, מעבר לזה ששולם לו.
10. בית הדין פסק כי הנתבעת לא מסרה לתובע הודעה בדבר שעות עבודתו. בנוסף, הנתבעת לא קיימה חובתה לנהל פנקס שעות עבודה בהתאם לסעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה. הנתבעת צירפה לתצהירה כרטיסי עבודה חודשיים, אך הם אינם עומדים בדרישות הדין. רישומי הנוכחות שהוצגו מולאו בכתב יד. בהתאם לסעיף 25(א1)(2) לחוק שעות עבודה ומנוחה, כאשר מעסיק מבצע רישום שעות עבודה שלא באמצעים מכניים, דיגיטליים או אלקטרוניים “ייחתם הרישום מדי יום בידי העובד ויאושר בחתימת אחראי שהמעסיק מינה לכך”. הרישומים שהוצגו אינם מפרטים את שעת תחילת ושעת סיום העבודה מדי יום (אלא רק את סך שעות העבודה ליום) ואינם נושאים חתימות, לא של התובע ולא של האחראי.
זאת ועוד – מי שהגיש את התצהיר עם כרטיסי הנוכחות לא היה זה שמילא אותם בכתב ידו . גם לפי גרסת הנתבעת, מדובר בדוחות נוכחות שמילאה עובדת אחרת, מבלי שהיא העידה עליהם, לפי הוראות של המצהיר, שלא נכח בשעות העבודה של התובע, וללא כל מעורבות של התובע, שלא אישר את הכתוב בחתימתו על גבי הדוחות, כדרישת סעיף 25(א1)(2) לחוק שעות עבודה ומנוחה. לפיכך – בית הדין לא נתן כל משקל לכרטיסי הנוכחות שהוצגו בקביעת שעות עבודתו של התובע.
11. הנטל להוכחת שעות העבודה שעד 60 שעות נוספות מוטל על הנתבעת, ואילו הנטל להוכחות שעות העבודה הנוספות שמעבר ל-60 בחודש מוטל על התובע (סעיף 26ב(ב) לחוק הגנת השכר, התשי”ח-1958).
12. לאחר שבית הדין שקל את טענות הצדדים, בחן את המסכת הראייתית והתרשם מהעדויות שהיו בפניו, הגיע בית הדין למסקנה כי דין התביעה בכל הנוגע לגמול השעות הנוספות להתקבל בחלקה. לנוכח העובדה כי הנתבעת בחרה שלא לקיים פנקס נוכחות כדין, התקבלה טענת התובע לגבי חלק משעות העבודה הנוספות שטען שעבד, בהתאם לחומר הראייתי שהוכח, ונקבע כי הוא זכאי לקבל ממעסיקו גמול עבודה בשעות נוספות, כפי שחושב ע”י בית הדין (בסך 22,270 ש”ח נטו, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה).

———————
* האמור במאמר זה מיועד למתן מידע כללי בלבד ואינו מהווה מתן חוות דעת ו/או ייעוץ מקצועי ו/או משפטי ולפני הסתמכות על המידע במאמר זה יש להיוועץ בעורכי דין. לסה ויז’ן בע”מ ו/או לסה ויז’ן מערכות בע”מ ו/או המחברת אינם נושאים באחריות/חבות כלשהי הנוגעת לאמור בניוזלטר זה ולשימוש בו. בכל סוגיה משפטית ספציפית ובטרם הסתמכות על המידע יש להיוועץ בעורך דין