מועדים לתשלום שכר
להלן מועדים לתשלום שכר עבודה עפ”י סוג השכר שבו מדובר [מקור – סעיפים 9-13 לחוק הגנת השכר ותקנות הגנת השכר (מועד מיוחד לתשלום שכר עבודה), התשמ”ח-1987]:
1. שכר המשולם על בסיס של חודש – ישולם עם תום החודש בעדו הוא משתלם.
2. שכר המשולם על בסיס תקופה ארוכה מחודש – רואים כאילו היה החלק היחסי לכל חודש משתלם על בסיס של חודש.
3. שכר המשולם על בסיס שעה/יום/שבוע/כמות תוצרת – ישולם, אם לא הוסכם אחרת (בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה), בתום מחצית החודש בו הועבד העובד. אך – אם העובד הועבד במשך כל החודש – המועד יהיה כמועד לתשלום שכר חודשי (אם תוך החודש שולמו לעובד מקדמות בהתאם לקבוע בהסכם הקיבוצי/חוזה עבודה).
4. שכר המשתלם בעד ביצוע עבודה מסוימת שביצועה נמשך יותר מ-14 ימים:
אם שולמו תוך ביצוע העבודה מקדמות – ישולם ביום גמר ביצוע העבודה.
אם לא שולמו מקדמות – יראו את השכר כמשתלם לפי כמות התוצרת.
5. שכר לעובד שחדל להיות מועבד – ישולם במועד שבו היה משתלם לפי הסעיפים הנ”ל אילו המשיך לעבוד.
6. שכר עבודה שלא נקבע לו מועד בסעיפים הנ”ל, המשתלם עפ”י דיווח שהעובד מגיש למעבידו – ישולם לא יאוחר מהיום ה- 6 מתום חודש העבודה במידה והדיווח הוגש לא יאוחר מ- 5 ימים מתום חודש העבודה. אם הדיווח לא הוגש כאמור לעיל – שכר העבודה ישולם בתום החודש שלאחר החודש בו הוגש הדיווח (ראה הערה בסעיף 8 שלהלן).
7. שכר עבודה שלא נקבע לו מועד בסעיפים הנ”ל, המשתלם עפ”י רישום שנעשה בידי המעביד או מטעמו – ישולם לא יאוחר מתום החודש שבו בוצעה העבודה (ראה הערה בסעיף 8 שלהלן).
8. שכר העבודה בו עוסקים סעיפים 6 ו-7 הנ”ל ישולם בתום החודש שלאחר חודש העבודה אם נתקיים אחד מאלה:
א. המעביד שילם לעובד, לא יאוחר מה-27 בחודש העבודה, מקדמה ע”ח שכר עבודתו באותו חודש, בשיעור שלא יפחת משליש הסכום המוערך של שכר העבודה הכולל לאחר הניכויים עפ”י דין/הסכם קיבוצי/צו הרחבה.
ב. המעביד נוהג לשלם לעובדיו את שכר העבודה כשהוא מחושב על בסיס השכר המשתלם בחודש שלאחר חודש העבודה.
9. כאשר היתה הגדלת/תוספת שכר:
א. במקרה שהוסכם בהסכם קיבוצי או בהסכם אישי על הגדלה/תוספת שכר לתקופה שעברה ולא הוסכם על המועד לתשלום ההפרשים – ישולמו ההפרשים במועד הקרוב לתשלום שכר העבודה. בית הדין לעבודה רשאי לקבוע מועד אחר או תשלום לשיעורים.
ב. במקרה שהוסכם בהסכם קיבוצי או בהסכם בכתב בין ארגון עובדים למעבידים על הגדלת שכר לתקופה עתידה – תשלום התוספת יכול להדחות למועדים שיקבעו בהסכם, ובלבד שלא ידחה מ-6 חודשים לאחר היום שבו צריך היה להשתלם השכר אלמלא נדחה.
להלן דוגמה שתחדד את ענין המועדים לתשלום שכר –
א. עובד ששכרו נקבע על בסיס יומי/שעתי ונשכר ל-10 ימי עבודה:
המועד לתשלום שכרו הוא בתום מחצית החודש שבו הועבד העובד.
ב. עובד ששכרו נקבע על בסיס של חודש או עובד ששכרו נקבע על בסיס יום/שעה והיה אמור לעבוד כל החודש, שהתפטר/פוטר לאחר 10 ימי עבודה – המועד לתשלום שכרו הוא בתום החודש בעדו הוא משתלם.
עפ”י סעיף 1 לחוק הגנת השכר, שכר עבודה שלא שולם עד ליום התשיעי שלאחר המועד לתשלומו נחשב לשכר מולן.
*המאמר באדיבות עו”ד הילה פורת – מומחית בדיני עבודה, מחברת הספר “דיני עבודה המדריך המלא“, ומנהלת אתר עולם העבודה – הפורטל למעסיקים