מעסיק שלא הקפיד על דוחות נוכחות חוייב לשלם לעובד כ-93,000 ש”ח

מאת: רונן פורת, רו”ח

בפסק דין שניתן לאחרונה בבית הדין האזורי לעבודה, נקבע כי על המעסיק לשלם לעובד סכום של 93,000 ₪ בעבור גמול בעד עבודה בשעות נוספות, וזאת בהסתמך בין היתר על כך כי שעות עבודתו של העובד לא תועדו על ידי המעסיק.

להלן עיקרי פסק הדין (סע”ש 34551-06-17 ערן מנצור – רז הלצבנד “המחיר הנכון”, בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מיום 16/12/2019):

1. רז הלצבנד (להלן – רז) הגיש תביעה כנגד החנות בה הועסק “המחיר הנכון” (להלן- המעסיק ) ותבע זכויות כספיות בעד תקופת העסקתו אצל המעסיק וסיומה.

2. גמול בעד שעות נוספות: רז טען כי לא שולם לו גמול בגין שעות עבודה נוספות רבות שבהן עבד, בניגוד לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי”א-1951. בית הדין בחן את המסכת הראייתית, התרשם מהעדויות וקבע כי דין התביעה ברכיב זה להתקבל בעיקרה בהסתמך בין היתר על כך כי שעות עבודתו של רז לא תועדו על ידי המעסיק, תוך גרימת נזק ראייתי לרז ודוחות הנוכחות שהוצגו על ידי המעסיק התבררו כמזויפים.

כך, מחד גיסא, נרשם כי רז עבד בכל חודש 186 שעות עבודה, אך מאידך גיסא, הימים בתלושים שונים ונעים בין 20 ימים לבין 26 ימים. בנוסף, ישנם תלושים שלמעשה ימי העבודה והשעות הינם קבועים (תלושים לשנת 2014 בהם מצוין כי לאורך כל השנה התובע עבד 25 יום בחודש ו-186 שעות). זאת ועוד, קיימת סתירה בין הנתונים הרשומים בדוחות, כך עת שהה רז בחו”ל נרשם בדוחות כי עבד בחנות.

המעסיק לא הציג תצהיר של רו”ח, על מנת שיביא עמו את דוחות הנוכחות של רז שלטענת המעסיק העביר לרו”ח והדבר נזקף לחובת המעסיק. המעסיק לא הציג את המחשב בו נמצאים הדוחות הנטענים, ואף לא הביא תמיכה לגרסתו, ובכלל זה לא הגיש את תצהירם של אנשים רלבנטיים.

בהסתמך על הראיות והעדויות, בית הדין קבע כי רז עבד שעות נוספות מידי יום. רז טען בתצהירו כי עבד מדי יום החל מהשעה 10:00 ועד לשעה 21:00 בערב, היינו 11 שעות עבודה יומיות. עם זאת, רז לא לקח בחשבון בחישובו את השעות בהן שהה בהפסקה, ואשר על פי סעיף 20 לחוק שעות עבודה ומנוחה, המעסיק אינו מחויב לשלם בגינן. נוכח הנזק הראייתי לו תרם רז תרומה משמעותית, שכן היה אחראי ואמון על העברת הדיווחים של כלל העובדים, בית הדין קבע על פי אומדנה, כי רז הועסק שעתיים נוספות בלבד מדי יום – ובהתאם לכך ערך את חישוב גמול השעות הנוספות לו זכאי רז.

להלן החישוב:
125% * 2 (שעות נוספות בכל יום) * 24.5 (ימי עבודה ממוצעים בחודש) * 37 (חודשי עבודה) * 41 (שכר שעתי של התובע) = 92,916 ₪.

3. פיצוי בגין אי מתן תלושי שכר: לאחר שבית הדין שקל את טענות הצדדים, בחן את המסכת הראייתית והתרשם מהעדויות נקבע כי רז זכאי לפיצוי בגין אי מתן תלושי שכר כדין בסך של 5,000 ₪.

4. פיצוי בגין אי מתן “הודעה על תנאי עבודה: לאחר שבית הדין שקל את טענות הצדדים, בחן את המסכת הראייתית והתרשם מהעדויות נקבע כי רז זכאי לפיצוי בגין אי מתן הודעה בכתב על תנאי עבודה כדין בסך של 5,000 ₪.

5. תשלום דמי הבראה: לאחר שבית הדין שקל את טענות הצדדים, ובהעדר מחלוקת על גובה החוב, נקבע כי רז זכאי לתשלום דמי הבראה בסך 6,237 ₪.

6. הפקדות לקרן פנסיה: לאחר שנשקלו טענות הצדדים ונבחנה המסכת הראייתית, נקבע כי רז זכאי לפיצוי בגין העדר הפקדות המעסיק לקרן פנסיה בסך 32,264 ₪.

7. בית הדין דחה את תביעתו של התובע לפיצויי פיטורי לאחר שבחן את המסכת הראייתית והתרשם מהעדויות. הוכח כי המעסיק לא פיטר את רז, כי לא היה מדובר בעסק פעיל שחדל לפעול וכי רז עזב מרצונו את המעסיק, זאת על מנת להתקדם ולממש את שאיפותיו, מבלי שהדבר נכפה עליו. בנוסף, דחה בית הדין את תביעתו של רז לפדיון חופשה בהסתמך על מסכת הראיות והעדויות בעניין זה.

הערות:
1. הכותב הינו יו”ר ובעלים חברת לסה ויז’ן מערכות בע”מ, המפתחת ומשווקת את מערכת Timewatch – פתרונות דיווח נוכחות והכנה לשכר.
2. מאמר זה נכתב בלשון זכר מטעמי נוחות בלבד. האמור במאמר מתייחס לנשים וגברים כאחד.
3. האמור במאמר זה מיועד למתן מידע כללי בלבד ואינו מהווה מתן חוות דעת ו/או ייעוץ מקצועי ו/או משפטי ולפני הסתמכות על המידע במאמר זה יש להיוועץ בעורכי דין.