פסק דין חדש בעניין אופן חישוב דמי החופשה לעובד בשכר

בית הדין האזורי לעבודה פסק כי את החישוב של “שכר העבודה היומי הממוצע” של העובד, בנסיבות שבהן לא עבד באופן מלא בשלושת החודשים קודם לחופשה, יש לבצע לפי שלושת החודשים הרצופים בהם עבד העובד באופן מלא יותר, וזאת בשנים עשר החודשים שקדמו לחופשה. לתקציר פסק הדין.

מאת : עו”ד הילה פורת

בעל”ח 49457-09-22 נדונה בבית הדין האזורי בתל אביב יפו השגה על החלטת מערך הביקורת המרכזי בחטיבת הביקורת שבאגף החשב הכללי במשרד האוצר, שרשם לחובתה של המערערת (4 חברות בתחומי השמירה והניקיון שנתנו שירותים למשרדי ממשלה) ליקוי , בין היתר, בשל האופן בו חישבה את דמי החופשה ופדיון ימי החופשה להם זכאים עובדיה מכוח חוק חופשה שנתית. פסק הדין בהשגה ניתן ביום 8/12/24 .

לטענתה המערערת , סעיף 10(ב)(2) לחוק חופשה שנתית קובע מנגנון שלפיו דמי החופשה להם זכאי עובד בשכר יהיו בסכום השווה ל”שכר העבודה היומי הממוצע” והרגיל שלו. שכר עבודה ממוצע זה יחושב באחד משני מנגנוני החישוב שמציע החוק, על פי בחירתו של העובד – 1) סכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה במספר 90; 2) אם ברבע השנה זה לא עבד העובד חודשים מלאים – יחושב השכר היומי הממוצע לפי ממוצע שכרו באחד משלושת רבעוני השנה שקדמו לחופשה, בו חודשי העבודה של העובד היו המלאים ביותר.

לשיטת המערערת, את שנים עשר החודשים שקדמו לחופשה, כאמור בסעיף 10(ב)(2) לחוק, יש לחלק באופן חשבונאי לרבעונים קלנדריים שווים, כך ששכר העבודה היומי הממוצע יחושב מתוך הרבעון בו עבד העובד חודשים מלאים יותר ולפיכך שכרו גם היה גבוה יותר.

לטענת מערך הבקורת, את החישוב של “שכר העבודה היומי הממוצע” של העובד בנסיבות שבהן לא עבד באופן מלא בשלושת החודשים קודם לחופשה, יש לבצע לפי שלושת החודשים הרצופים בהם עבד העובד באופן מלא יותר, וזאת בשנים עשר החודשים שקדמו לחופשה.

בית הדין האזורי נדרש לשאלה המשפטית מהי פרשנותו הנכונה של הביטוי “רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים עשר החדשים שקדמו לחופשה”.

בית הדין קבע כי יש לקרוא את סעיף 10(ב)(2) לחוק על שתי חלופותיו, ככזה שנועד להיטיב עם העובד ולהבטיח כי חישוב ערך השכר היומי יהיה הגבוה ביותר, מתוך חודשי העבודה המלאים ביותר בשנה שקדמה לחופשה.

המחוקק לא נקט בביטוי החשבונאי “רבעון”, אשר עשוי היה ללמד על חלוקה של חודשי השנה שקדמו לחופשה למקטעים שווים וקלנדריים של שלושה חודשים. תחת זו נקט המחוקק בביטוי “רבע שנה”, המלמד על תקופה של שלושה חודשים רצופים, שהם רבע של 12 חודשי השנה.

החלופות שהציע המחוקק בסעיף 10(ב)(2) לחוק, לבחירת העובד, נועדו אם כן להבטיח שכר יומי ממוצע גבוה יותר, בין אם זהו השכר בשלושת החודשים שקדמו לחופשה ובין אם במהלך השנה היה מקבץ של שלושה חודשים רצופים אחר בו חודשי העבודה היו מלאים יותר.

בית הדין הוסיף וקבע כי קבלת עמדת מערך הביקורת משמעה הכרה בכך שקיימות 10 אפשרויות ליישום סעיף 10(ב)(2) לחוק ולא 4 אפשרויות כפי שהמערערת טענה.אמנם פרשנות זו עשויה להוביל למורכבות מסוימת באופן החישוב של פדיון החופשה ואולם בעידן שבו מרבית המעסיקים במשק המעסיקים מספר גדול של עובדים (ועל כן שיטת חישוב זו עשויה להכביד עליהם) משתמשים בתוכנות שכר ממוחשבות (ולא בחישוב ידני), אין בכך כדי להטות את הכף לעבר קבלת עמדת המערערת וזאת לנוכח לשון החוק.

לפיכך, הערעור נדחה באשר לליקוי זה שנרשם למערערת.

———————
* האמור במאמר זה מיועד למתן מידע כללי בלבד ואינו מהווה מתן חוות דעת ו/או ייעוץ מקצועי ו/או משפטי ולפני הסתמכות על המידע במאמר זה יש להיוועץ בעורכי דין. לסה ויז’ן בע”מ ו/או לסה ויז’ן מערכות בע”מ ו/או המחברת אינם נושאים באחריות/חבות כלשהי הנוגעת לאמור במאמר זה ולשימוש בו. בכל סוגיה משפטית ספציפית ובטרם הסתמכות על המידע יש להיוועץ בעורך דין