עורכת דין שסווגה כ”משרת אמון” זכתה בגמול שעות נוספות, בהתאם לאומדן כללי, בהיעדר רישום נוכחות

עורכת דין הועסקה במשרד עורכי דין עד שהתפטרה לשם טיפול בילד. בית הדין האזורי לעבודה פסק בעניינה, בין היתר, כי היא זכאית לגמול עבור עבודה בשעות נוספות למרות שמעסיקיה טענו כי מדובר במשרת אמון. בהיעדר דיווחי נוכחות לא הצליחו מעסיקיה לסתור את האומדן הכללי שהציגה העובדת. בנוסף, בית הדין פסק כי העובדת זכאית לפיצויי פיטורים עקב התפטרות לשם טיפול בילד, למרות שהעובדת עברה לעבוד במקום עבודה אחר. כמו כן, פסק בית הדין כי עובד אינו חייב לעדכן את מעסיקו כי הוא מחפש עבודה אחרת, וכי עליו ליתן הודעה מוקדמת להתפטרות בלבד.

מאת: עו”ד הילה פורת

1. ביום 21/5/23 ניתן פסק דין בתיק סע”ש (ת”א) 46451-05-19 אודליה אליאסי-לוי – אסף לאור בעניינה של תובעת, עורכת דין במקצועה, שהועסקה במשרד עו”ד בבעלות הנתבעים, שכחודש לפני תום חופשת הלידה וחל”ת שלה הודיעה על התפטרותה לשם טיפול בילד. התובעת הגישה תביעה לתשלום פיצויי פיטורים לאור נסיבות ההתפטרות וכן תביעה לתשלום גמול עבודה בשעות נוספות וכן תבעה זכויות נוספות (שלא יפורטו בתקציר זה) . הנתבעים הגישו תביעה שכנגד לשכר טרחה בגין לקוחות פרטיים (שלא יפורט בתקציר זה) וכן לפיצוי על התנהלות שלא בתום לב באופן התפטרותה .

2. באשר לזכאות התובעת לפיצויי פיטורים
א. בתקופת החל”ת הצדדים ניהלו הדברות לגבי היקף המשרה לאחר חזרתה לעבודה ובהיותה אם לתינוק. הנתבעים הסכימו להפחית את שעות העבודה של התובעת, בשיעור מסויים.
ב. במקביל , התובעת הגישה מועמדות למכרז לתפקיד עורכת דין בלשכה לסיוע משפטי, ולא סיפרה לנתבעים על כך.
ג. התובעת התקבלה למשרה זמנית בלשכה לסיוע משפטי, וכשבוע לאחר מכן הודיעה (בעל פה ואחר כך בכתב) לנתבעים כי היא עוברת לעבוד בלשכה לסיוע משפטי ומתפטרת מעבודתה עבורם.

3. עובדת שמתפטרת מעבודתה בטרם חלפו 9 חודשים ממועד הלידה, ועברה למקום עבודה שבו תנאי העבודה ושעות העבודה נוחים יותר מאלה שהיו לה אצל מעסיקה, זכאית לפיצויי פיטורים מכוח הוראות החוק.

4. על בסיס חומר הראיות התובעת הוכיחה זכאות לפיצויי פיטורים בנסיבות ההתפטרות:
התובעת הוכיחה כי שעות סיום העבודה בלשכה לסיוע משפטי, בכל יום, היא בשעה 15:00 ולאחר מכן בשעה 15:30, בעוד שאצל הנתבעים בחלק מהימים
היתה יכולה לצאת בשעה מוקדמת, אולם בימים אחרים נדרשה לעבוד עד לשעה 19:00. התובעת טענה כי הנתבעים נהגו להגיע למשרד בשעות אחר הצהריים ורק אז יכולה היתה לעבור איתם על מסמכים שהכינה. עדותה לא נסתרה.
התובעת הוכיחה כי העבודה אצל הנתבעים דרשה שעות עבודה נוספות רבות וכי אין הדבר כך בשירות הציבורי.
התובעת הוכיחה כי העבודה בלשכה לסיוע משפטי, היתה נוחה עבורה באופן משמעותי מאשר העבודה במשרדם של הנתבעים, בכל הקשור לשהייתה עם בנה הפעוט.
בית הדין לא התעלם מהעובדה שהנתבעים הסכימו להפחית באופן משמעותי את שעות העבודה של התובעת, וכי התובעת לא נתנה לנתבעים אפשרות להתאים את שעות העבודה לשעות הנוחות לה, שכן בפועל כלל לא חזרה לעבוד אצל הנתבעים. יחד עם זאת, בנסיבות שהוכחו כמפורט לעיל, נפסק כי התובעת עומדת בדרישות שבסעיף 7 לחוק פיצויי פיטורים, וזכאית לפיצויי פיטורים בעקבות ההתפטרות.

5. באשר לזכות התובעת לגמול עבודה בשעות נוספות
התובעת טענה שעבדה בשעות נוספות רבות ולפיכך דרשה תשלום שעות נוספות עבור 60 שעות לכל חודש.
הנתבעים טענו כי חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על העסקתה, כיון שהועסקה במשרת אמון. ובנוסף, כי לא הוכחו שעות העבודה של התובעת וכי התובעת עבדה שעות רבות וארוכות על תיקים של בני משפחה שלה ולא על תיקי המשרד.

6. בית הדין קבע כי ממכלול הראיות עולה כי לא ניתן לקבוע שלא חלות על העסקתה של התובעת הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.
ראשית – לא הוצג הסכם עבודה או הודעה לעובד שבהם נקבע כי מדובר במשרת אמון.
שנית – ממכלול הראיות עולה שהתובעת עבדה במשרד הנתבעים, בצמוד לנתבעים ובפיקוח מתמיד שלהם. מעדות הנתבע עולה כי העריכו מאד את התובעת ונתנו לה מעמד מיוחד במשרד, אולם כאשר ביקשה להעדר מהעבודה או לאחר לעבודה, נדרשה ליידע את הנתבעים.
שלישית – שכרה של התובעת עמד על 14,000 ₪ בתקופה האחרונה לעבודה. אין מדובר בשכר חריג בגובהו, ביחס למקצועה של התובעת – עורכת דין, אשר מצדיק החרגתה מתחולת הוראות החוק.

7. בכל הנוגע למסגרת שעות העבודה, הוכח כי לא התבצעה החתמת שעון נוכחות במשרדם של הנתבעים, זאת בניגוד להוראות החוק.
התובעת טענה כי עבדה בכל יום במתכונת קבועה משעה 9:00 עד 19:00 וכי לעיתים קרובות נדרשה להשאר מעבר לשעה 19:00.
לדבריה, משנת 2013 עת למדה לתואר שני, יצאה יום אחד בשבוע בשעה 15:00, למשך ארבעה סימסטרים. בעדותה אמרה שלא התייצבה ללימודים בדיוק בשעה 15:00 אלא לעיתים יצאה מהמשרד בשעה 16:00.

8. סיכום חומר הראיות מעלה כי התובעת הוכיחה שמתכונת העבודה שלה, עלתה על מכסת השעות הקבועה בתוך שעות עבודה ומנוחה. בהעדר רישום נוכחות כמחוייב על פי חוק, יש לקבל את גירסת התובעת, דהיינו – יום עבודה שהתחיל בשעה 9:00 ונמשך עד לשעה 19:00.
על פי העדויות, לתובעת היתה הפסקה של שעה עד שעה וחצי בצהריים.
עוד עלה מהעדויות כי בשנת 2013 ולמשך שנתיים, התובעת יצאה מהעבודה ביום אחד בשבוע, בשעה 15:00. התובעת טענה שיצאה ללימודים בשעה מאוחרת יותר, אולם משהלימודים התחילו בשעה 15:00 ולאור עמדת הנתבעים כי אישרו לתובעת לצאת ללימודים, אנו קובעות שיצאה בשעה 15:00.
הנתבעים טוענים שההסדר של יציאה מהעבודה בשעה מוקדמת יום אחד בשבוע, נמשך גם לאחר סיום הלימודים. התובעת הכחישה זאת בעדותה. משהנטל לעניין שעות העבודה מוטל על כתפי הנתבעים ובהעדר רישום נוכחות, אנו קובעות כי הוכח היקף מופחת למשך שנתיים בלבד ולא מעבר לכך.

9. התובעת הוכיחה שהיו פעמים רבות שבהן נשארה במשרד לאחר השעה 19:00. כך עולה בבירור מהמסמכים שצרפה לתצהיר. מנגד, עולה מהראיות שבמהלך שעות העבודה התובעת עבדה על תיקים פרטיים באופן שלא ניתן להפריד בין שעות שנשארה במשרד כדי לעבוד בענייני עבודה לבין שעות שנשארה כדי לעבוד על עניינים פרטיים.

10. הנתבעים הוכיחו שהיו פעמים שבהם התובעת לא הגיעה בשעה 9:00 אלא בשעות מאוחרות יותר, אולם לא הוכח ההיקף של מקרים שכאלה.

11. בית הדין פסק כי בכל הנוגע לשעות העבודה הקבועות במשרד משעה 9:00 עד 19:00, הוכח שאלה שעות העבודה הקבועות של התובעת (למעט תקופה של שנתיים) .לעומת זאת, בכל הנוגע לשעות שמעבר לשעה 19:00, הנתבעים שכנעו כי לא בכל יום ולא בכל
שבוע התובעת נשארה במשרד לאחר השעה 19:00 וכן שכנעו כי לפחות בחלק מהשעות האלה, התובעת עבדה על תיקים פרטיים ולא על תיקים של המשרד.

12. לאור כל האמור קבע בית הדין את מספר השעות הנוספות עליהן מגיע גמול שעות נוספות לתובעת. ובעניין התחשיב, בית הדין קבע כי יש לחשב את הגמול בהתאם לשכר החודשי של התובעת (שהשתנה במהלך השנים)
בכל אחת מהתקופות.

13. התביעה שכנגד
פיצוי בגין חוסר תום לב
הנתבעים טוענים כי התובעת התנהלה בחוסר תום לב קיצוני, המצדיק חיובה בתשלום פיצוי.

14. בית הדין לא מצא כי יש הצדקה לחיוב התובעת בתשלום פיצוי לנתבעים:
התובעת כעובדת, מחוייבת להודיע למעסיקיה על התפטרות, תוך מתן הודעה מוקדמת בת חודש. התובעת פעלה בדיוק כך.
התובעת לא היתה מחוייבת לספר לנתבעים על כך שהיא מחפשת מקום עבודה אחר. החוק מטיל חובה על עובד להודיע למעסיקו על התפטרות, חודש מראש, ולא מעבר לכך. התובעת התקבלה לעבודה בלשכה לסיוע משפטי והודיעה על ההתפטרות בסמוך לאחר מכן.
התובעת לא עבדה במשרד בפועל, במשך תקופה ארוכה קודם להתפטרות. בנוסף – הוכח שנשכרה עובדת נוספת בתקופה שבה התובעת נעדרה. אין מדובר במשרד עם עובדת אחת אלא היו במשרד מספר עובדים. הנתבעים לא טענו וממילא לא הוכיחו שכל פעילות המשרד היתה מוטלת על כתפי התובעת או כי עזיבתה גרמה להם לנזק יוצא דופן.
אף אם יש מקום לסברה כי במסגרת יחסי האמון בין התובעת לנתבעים, היה מן הראוי שתעדכן אותם כי היא מחפשת מקום עבודה אחר וכי יש סיכוי שכלל לא תחזור לעבוד במשרד, הרי שאין מדובר בחובה חוקית ובכל מקרה אי היידוע אינו מצדיק חיוב של התובעת בפיצוי כלשהו.

15. התביעה שעניינה פיצוי בגין חוסר תום לב נדחתה.

16. תביעת התובעת התקבלה באופן חלקי והתביעה שכנגד נדחתה.

——

* האמור במאמר זה מיועד למתן מידע כללי בלבד ואינו מהווה מתן חוות דעת ו/או ייעוץ מקצועי ו/או משפטי ולפני הסתמכות על המידע במאמר זה יש להיוועץ בעורכי דין. לסה ויז’ן בע”מ ו/או לסה ויז’ן מערכות בע”מ ו/או המחברת אינם נושאים באחריות/חבות כלשהי הנוגעת לאמור במאמר זה ולשימוש בו. בכל סוגיה משפטית ספציפית ובטרם הסתמכות על המידע יש להיוועץ בעורך דין