ע”ע 305/05 אשר מאיר ולואי דה-הרטוק ז”ל נ’ החברה להגנת הטבע, ניתן ביום 1/2/2007.
עובדות
המערערים עבדו אצל המשיבה, המפעילה, בין היתר, בתי ספר שדה ברחבי הארץ, בתפקיד עוזרי תחזוקן בבית ספר שדה אילת (להלן – בית הספר). המערערים ביצעו מדי פעם, לפי הצורך ולפי דרישת המשיבה, תורנויות בימי חול ובשבת.
בית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעת המערערים לתשלום גמול עבור השעות בהן שהו בבית הספר, וקבע כי רק השעות בהן עבדו בפועל הן
שעות עבודה, ואילו השעות בהן נכחו המערערים בבית ספר, נכונים לכל קריאה לביצוע מטלה, אך לא ביצעו מטלות בפועל, הן שעות בהן יכלו לעשות לעצמם ולכן אינן שעות עבודה. מכאן הערעור.
בית הדין הארצי לעבודה פסק
שגה בית הדין האזורי בקובעו, כי רק הזמן בו ביצעו המערערים מטלות בפועל בעת התורנות נחשב כשעות עבודה, ואילו הזמן בו נמצאו המערערים בבית הספר, מוכנים ומזומנים לכל קריאה לטפל בכל בעיה שתתעורר בזמן התורנות, אינו נחשב כשעות עבודה.
בימי התורנות התנתקו המערערים מביתם, ובמקום לעשות לעצמם, העמידו את זמנם לרשות בית הספר בתוך כותלי בית הספר.
העובדה, שבחלק משעות התורנות לא הייתה פעילות שהצריכה פעולה מצד המערערים, אינה גורעת ממהותן של שעות אלה כשעות עבודה, בהן בעל כורחם נאלצו להתנתק מביתם וממשפחתם, לשהות בבית הספר ולפעול לפי רשימת המטלות המופיעות בנוהל התורנות, ובזמן בו אין פעילות להימצא במקום מוכנים ומזומנים לכל קריאה שתבוא מצד האורחים, או גורם אחר, לבצע את המוטל עליהם.
שעות נוכחות אלה בבית הספר, הן “שעות עבודה” לכל דבר ועניין, ואין זה משנה אם בחלק מהשעות לא נקראו לבצע איזו שהיא מטלה, משום שלא הייתה כזו. עצם החובה להימצא בבית הספר תוך התנתקות מביתם ומשפחתם, במטרה להיענות לכל בעיה אם תתעורר, גם אם לא תתעורר כלל, פירושה בנסיבות הקיימות העמדת זמן לרשות בית הספר, וזו הגדרת המונח שעות עבודה בחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי”א-1951 (להלן – חוק שעות עבודה ומנוחה), דהיינו, “הזמן שבו עומד העובד לרשות העבודה”.
המערערים לא היו צריכים להוכיח את מספר שעות העבודה בהן ביצעו עבודה בפועל, מפני שאת כל שעות שהותם בבית הספר בזמן התורנות, יש לראות כשעות עבודה. מעביד הטוען כי העובד לא עבד בכל השעות הכלולות באותה מסגרת, עליו נטל הראיה.
על פי סעיף 16(ב) לחוק שעות עבודה ומנוחה, כאשר שכרו של העובד משולם על בסיס חודש או תקופה ארוכה יותר, יהא המעביד רשאי ליתן לעובד בעבודות המפורטות, וביניהן עבודה בבתי מלון, במקום תשלום שכר לפי סעיף זה, מנוחה של שעה ורבע לפחות תמורת כל שעה משתי השעות הנוספות הראשונות שבאותו יום, ומנוחה של שעה וחצי לפחות תמורת כל שעה נוספת. סוג העבודה בבית ספר שדה, בו לנים ואוכלים אורחים, דומה לסוג העבודה בבית מלון ולכן ניתן לזקוף את שעות החופשה שקיבלו המערערים לאחר התורנויות ביום חול, לזכות התשלום שעל המעביד לשלם להם כגמול שעות נוספות. יש, איפוא, לנכות מכל תורנות בימי חול את שעות החופשה שקיבלו המערערים בתמורה.
התקבלה גרסת המערערים בנוגע למסגרת שעות השינה שלהם, הנגרעת משעות העבודה.
הערעור התקבל בחלקו. על המשיבה לערוך חישוב בהתאם לעקרונות שנקבעו בפסק הדין. המשיבה חוייבה לשלם למערערים שכר טרחת עו”ד בסך של 7,500 ₪.
הערת מערכת: עתירה לביטול פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, נדחתה ע”י בית המשפט העליון, בפסק דינו מיום 16.5.2007 (בג”ץ 3291/07 החברה להגנת הטבע נ’ בית הדין הארצי לעבודה ואח’).
*המאמר באדיבות עו”ד הילה פורת – מומחית בדיני עבודה, מחברת הספר “דיני עבודה המדריך המלא“, ומנהלת אתר עולם העבודה – הפורטל למעסיקים
