בהעדר רישום שעות עבודה ע”י מעסיק, עובד זכה בתמורה על עבודה בשעות נוספות בסכום ניכר

בפסק דין שניתן ביום 13/1/25 בבית הדין האזורי לעבודה (סעש (ת”א) 41030-01-22) עובד זכה בתמורה על עבודה בשעות נוספות, בהתאם לגרסה העובדתית שמסר על מתכונת העסקתו בשעות נוספות, כיון שלמעסיק לא היו רישומי נוכחות לסתור את גרסתו.

מאת : עו”ד הילה פורת

העובדות
• התובע הגיש כנגד הנתבעת תביעה כספית, במסגרתה תבע, בין היתר, גמול שעות נוספות.
• התובע הציג גרסה עובדתית למתכונת העסקה קבועה בשעות נוספות (טען שעבד 10.5 שעות ביום).
• הנתבעת, המעסיקה, לא הציגה רישום של שעות העבודה של התובע, לא באמצעות דוחות נוכחות ולא בכל דרך אחרת, ועל פי עדות עד מטעם הנתבעת, לא נערך רישום של שעות עבודה.

בית הדין האזורי פסק
• לפי תיקון 24 לחוק הגנת השכר, התשי”ח – 1958 (להלן- חוק הגנת השכר), בהיעדר רישום של שעות העבודה ע”י המעסיק, קמה חזקה לפיה העובד עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, וזאת, עד למכסה של 15 שעות נוספות שבועיות או 60 שעות נוספות חודשיות. נטל ההוכחה עובר לעובד רק אם לטענתו עבד מעל מכסת שעות נוספות אלה.
• עם זאת, אין בתיקון 24 כאמור כדי לפטור את העובד מהצגת גרסה בנוגע לשעות העבודה הנוספות שבהן לטענתו עבד ולא שולם לו בעדן שכר או הגמול המגיע לו לפי החוק וכן, מהצגת תחשיב, ולו על דרך של אומדנה, של הסכום הנתבע על ידו כשכר וגמול בעד עבודה בשעות נוספות על יסוד גרסתו.

• יצוין, כי במקרה בו חלה החזקה, רשאי בית הדין לפסוק גמול שעות נוספות במלוא השיעור הקבוע בסעיף 26ב(ב) לחוק, אך הוא אינו חייב לפסוק כך. סעיף 26ב(ב) קובע רף עליון לשיעור השעות שעל יסודו יקבע הגמול בתנאי אי וודאות לגבי עצם העבודה הנוספת או היקפה. ואולם בתוך הטווח הקבוע בחוק עדיין מסור לבית הדין שיקול דעת לפסוק גמול נמוך מהתקרה שבחוק. הרף העליון נועד לתחום את קצה גבול אחריות המעסיק מכוח החלת החזקה, ולא למנוע הפעלת שיקול הדעת השיפוטי בגדרי הטווח הקיים, אם קיים טעם ראוי מבורר ומוכח המצדיק זאת. בהעדר טעם ראוי ומוכח, כגון, במצב בו המעסיק בנסיבות העניין לא הרים את נטל הוכחת הפוטנציאל המרבי לעבודה בשעות נוספות, אזי יש לפסוק לטובת העובד גמול שעות נוספות בשיעור הרף המרבי שבסעיף 26ב(ב).

• בכל מקרה, גם לאחר תיקון 24, מקום בו בית הדין לא השתכנע בכך שהעובד הועסק בשעות נוספות כי אז אין מקום לחייב את המעסיק בתשלום גמול שעות נוספות, גם אם המעסיק לא הציג דוחות נוכחות.

• במקרה זה, הנתבעת לא הציגה רישום של שעות העבודה של התובע, לא באמצעות דוחות נוכחות ולא בכל דרך אחרת ועד מטעמה העיד, כי לא נערך רישום של שעות העבודה.

• התובע לעומתה עמד בנטל הראשוני של מתן גרסה עובדתית בנוגע לשעות העבודה הנוספות שבהן לטענתו עבד ולא שולם לו בעדן גמול שעות נוספות מלא.
• בהיעדר רישומי נוכחות של התובע ומשהתובע הציג גרסה עובדתית למתכונת העסקה בשעות נוספות, עובר לכתפי הנתבעת מכוח תיקון 24 לחוק הגנת השכר, הנטל להוכיח כי התובע לא עמד לרשותה בכל השעות השנויות במחלוקת. אחרת, חזקה כי התובע עבד באותן שעות.

• בית הדין פסק בהתאם לתשתית הראייתית שהונחה לפניו כי התובע אכן עבד בשעות נוספות. גרסת התובע לפיה מתכונת העסקתו הייתה בת 10.5 שעות ליום לא נסתרה. יחד עם זאת בית הדין קבע , כי במהלך יום העבודה נטל התובע הפסקה בת מחצית השעה וטענתו לפיה לא הייתה לו הפסקת צהריים אינה הגיונית, שכן לא סביר שעובד יעבוד בעבודה פיזית שעות רבות מבלי לצאת להפסקת אוכל או לנוח מעט.

• בנוסף, קבע בית הדין , כי תחילת העבודה בפועל הייתה לא לפני השעה 07:00 ולעיתים מעבר לכך, שכן גם אם העבודה הייתה בגוש דן זמן הנסיעה לאחר האיסוף היה כחצי שעה.

• לפיכך נפסק כי התובע עבד במתכונת שכללה עבודה בשעות נוספות (10.5 שעות ביום בניכוי חצי שעה הפסקה ו-45 דקות בממוצע נסיעה לאתר העבודה ובניכוי 8.4 שעות רגילות) באופן שעבד בממוצע כשעה נוספת ביום.

• בהתאם לקביעות הנ”ל חושב גמול השעות הנוספות המגיע לתובע, ומסכום זה נוכה סך 24,100 ₪ ששולם לתובע במסגרת הרכיב שכונה “בונוס” ושולם עבור שעות נוספות, כך שנפסק כי התובע זכאי ליתרת גמול שעות נוספות בסך 42,525 ₪ .

לסיכום:
בית הדין קיבל את התביעה באופן חלקי, חייב את הנתבעת בתשלומים שונים לטובת התובע והדגיש את חובת המעסיק לנהל רישומי נוכחות מסודרים.

———————
* האמור במאמר זה מיועד למתן מידע כללי בלבד ואינו מהווה מתן חוות דעת ו/או ייעוץ מקצועי ו/או משפטי ולפני הסתמכות על המידע במאמר זה יש להיוועץ בעורכי דין. לסה ויז’ן בע”מ ו/או לסה ויז’ן מערכות בע”מ ו/או המחברת אינם נושאים באחריות/חבות כלשהי הנוגעת לאמור במאמר זה ולשימוש בו. בכל סוגיה משפטית ספציפית ובטרם הסתמכות על המידע יש להיוועץ בעורך דין